מה אפשר לעשות כאשר הילד לא משתף?
"הילד שלי לא משתף אותי בכלום.
אני שואל כל יום והוא עונה לי לא יודע".
"הבת שלי, מדברת עם החברות שלה,
אבל כשאני שואלת אותה, עונה לי "הכל בסדר"
ולעתים גם מפסיקה לדבר כשהיא רואה אותי.
ילדים לומדים דרך חיקוי.
ילדים לומדים מהסביבה אך בעיקר מהוריהם.
לכן, ההתבוננות הראשונה חוזרת אליכם.
האם אתם משתפים את ילדיכם?
עד כמה אתם משתפים את ילדיכם?
במה אתם משתפים את ילדיכם?
האם אתם מתייעצים עם ילדיכם?
האם אתם נותנים לדעה שלהם מקום?
האם קורה שאתם משנים גישה/פעולה בעקבות הדעה של ילדיכם?
האם הם רואים שאתם משתפים את בן הזוג שלכם?
האם הם חווים שיחה פתוחה ביניכם?
האם הם רואים אתכם מסתודדים ו/או משוחחים בטלפון עם חבר/ה בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע?
אם עניתם בחיוב,
למה שהילד שלכם ישתף אתכם?
האם אתם הייתם משתפים מישהו ששומע אתכם
אבל לאורך זמן ולא מתייחס לדעתכם?
או האם הייתם משתפים מישהו שאתם רואים שמסתיר מכם משהו?
אתם רוצים שילדכם יספר לכם איך הוא מרגיש?
ספרו לו איך אתם מרגישים,
דברו אתו על רגשות.
דברו עם בני הבית האחרים על רגשות,
הפכו את השיח על רגשות, לשיח לגיטימי בבית שלכם.
וחשוב שתזכרו לתת תוקף ומקום לכל רגש שיעלה,
אל תשפטו, אל תגידו "אתה לא צריך להרגיש ככה..."
אתם רוצים שילדכם ישתף אתכם איך היה לו... בגן/ביה"ס/עם חברים/בצבא...
שתפו אותו איך היה לכם בעבודה
שתפו אותו איך היה לכם במפגש חברתי,
שתפו את בני הבית האחרים ,
הפכו את השיח של שיתוף, למשהו שהוא נורמטיבי אצלכם
וגם כאן, בלי לשפוט, בלי להגיד "היית צריך לעשות..."
אתם יכולים לשאול 'אתה רוצה לשמוע את דעתי?'
ואם התשובה שאתם מקבלים היא לא.
לכבד ולא לומר את דעתכם בכל זאת.
אם עדיין ילדכם אינו משתף אתכם,
אשמח לעזור.
פוסטים אחרונים
New Paragraph
המסע אל הקול האותנטי שלך
הצבת גבולות בריאים במערכות יחסים