כל מה שאומרים לו- הוא עושה ההיפך

"מה לעשות עם חגי? כל מה שאנחנו אומרים לו לעשות הוא עושה דווקא הפוך."
כשביקשתי
להבין מה זה אומר "עושה דווקא הפוך":
הוא לא מוכן לעזור עם האחיות הקטנות,
הוא לא מוכן לסדר את החדר,
הוא לא מוכן לשבת להכין שיעורים, להתקלח..
אפילו להזמין חברים הוא לא מוכן"
לחגי (שם בדוי) בן ה-10, יש אחיות תאומות בנות שנה והוריו הגיעו אליי להדרכת הורים.
יש שלוש דרכים בהן הורים
יכולים לגדל את הילדים שלהם:
האם תוכלו לגלות באיזו דרך מהשלוש, בחרו ההורים שהגיעו אלי?
דרך ויתור
- הורים שלא מבקשים כלום מהילד, עושים הכל עבורו או אומרים אין מה לעשות, ככה הוא.
דרך דיכוי
- הורים שבעיקר אומרים לילד מה לעשות, מצווים, מבקשים, מתחננים, משכנעים, מכריחים, דורשים, מפתים, נותנים פרסים..
דרך שיח
– הורים שמשוחחים עם הילדים שלהם, מתעניינים, משתפים, מבררים, מכבדים, מראים נקודות מבט נוספות, לומדים את העולם של הילד שמאחורי הסירוב. תמיד לילד שמסרב יש סיבה טובה לסירוב שלו והחדשות הנפלאות הן שהורים יכולים לדעת מה הסיבה אם אכן יתמידו בדרך השיח.
אומנם אני לא סופר נני, וגם אין לי עניין להיות, אבל מאוד שמחתי לקבל עדכון אחרי שבועיים
שהם כבר רואים שינוי. דרך שיח מכבד ומאפשר.
כשהאמא אמרה "חבל שהורים לא מודעים לזה" ,
החלטתי לשתף אתכם בתובנות ואם זה יעזור להורה אחד, דייני.
לא פותרים משבר בזמן משבר. בטח לא כשהמשבר חוזר על עצמו.
יש למצוא זמן לשיחה, לא בין לבין ולשוחח עם הילד שיחה ישירה, בגובה העיניים. שיחה שמכבדת את הרצון החופשי שלו כאדם.
להסביר לו למה חשוב לכם
מה שאתם רוצים שהוא יעשה
(לא מה זה יתרום לו, אלא למה זה חשוב לכם).
לתת תוקף
למה שהילד מרגיש - "זה באמת מרגיז..." בשום מקרה לא לבטל את מה שהוא אומר או מרגיש.
לזכור
שילד כמו מבוגר, רוצה להיות משמעותי. לברר עם הילד איך הוא רוצה לתרום לאווירה הטובה בבית.
ילד, כמו מבוגר, זקוק לעידוד
ולהוכחה שרואים גם מאמץ קטן שלו. לכן חשוב לעודד, להחמיא החמיא על כל פעולה משמעותית שהוא עושה (להסביר על מה המחמאה. לא להסתפק ב"אני גאה בך" בלי הסבר למה. לדוגמה: "ראיתי שנתת לאחותך צעצוע בזמן שהיא בכתה. אני מאוד מעריכ/ה את זה"
(ראו פוסט "עידוד מול שבח")
ואם מרגישים לחוצים, או מתקשים ליישם,
אל תהססו לפנות אליי,
אשמח לעזור.