האם הילד שלך משקר/גונב?
"הילד שלי משקר הרבה, אני כבר לא יודעת מה לעשות"
"הילדה שלי כל הזמן לוקחת דברים לא שלה. אני כבר אובד עצות",
"הילד שלי מתפשט בים אם בגד הים לא נוח לו".
מוכר לכם?
גם כאן, לכם כהורים יש תפקיד מאוד מאוד חשוב.
מערכת היחסים שלכם עם ילדכם,
תורמת להתפתחות המוסר אצלו.
האם תתנו לילד עד גיל 7 להדליק גז בלי השגחה של מבוגר?
האם תתנו לילד עד גיל 7 לחצות כביש סואן לבד?
האם תתנו לילד עד גיל 7 להיכנס לבד לים?
אם עניתם בשלילה לשלוש השאלות,
אתם מבינים מן הסתם,
שחציית כביש סואן, אש/כלי חם, כניסה לים...
קשורים ליכולת החשיבה והשיפוט של הילד בתקופת גיל זו, ולכן יש להתייחס להתנהגות של ילדים צעירים, בשונה מאשר מבוגרים.
אם אתם מסכימים לכך,
אתם מוזמנים לצרף גם
"אמת-שקר", "גניבה" והיבטים מוסריים נוספים,
לאותה קטגוריה של התפתחות יכולת החשיבה והשיפוט.
בפסיכולוגיה קוראים לזה התפתחות המוסר.
קצת נתונים מחקריים:
פרויד מצא שהתפתחות המוסר מתחילה להיווצר בסביבות גיל 5.
פיאז'ה, שפיתח את תיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית, חילק את התפתחות המוסר לגילאים:
עד גיל 7 – שלב חוסר מוסר
–
זה אומר שעד גיל 7 אין לילד יכולת מפותחת של שיפוטיות וביקורת.
7- 12 - המוסר נתפס מוחלט וטוטאלי ואין לשנות אותו.
אם מגיע עונש, לא משנה אם זה היה בכוונה או לא, העונש על כך צריך להיות חמור.
לדוגמה: אם ילד דחף אותו בכוונה או לא בכוונה, זה לא משנה מבחינתו, הדוחף צריך להיענש בחומרה.
מגיל 12
– מתחילה להתפתח יכולת מוסרית מופשטת ורחבה בה הילד מתחיל להביא בחשבון דעות שונות, לשים לב לכוונות שעומדות מאחורי המעשה ולהגיע למסקנה עד כמה המעשה מוסרי עבורו.
יש תיאוריות נוספות אך כולן מדברות על גילאים מבוגרים יותר.
זאת אומרת, שאצל ילדים עד גיל 7 ויש האומרים עד גיל 12, אם נשתמש במושגים שרוב ההורים משתמשים, לא חשוב כמה פעמים נאמר לילד להגיד רק אמת, שאסור לגנוב...
לא חשוב כמה פעמים נאמר לו שאצלנו לא גונבים, משקרים...
לא חשוב כמה עונשים ניתן לו בגלל ששיקר או לקח דברים לא לו.
זה פחות בשליטתו ותלוי יותר בהתפתחות החשיבה והשיפוטיות שלו.
חשוב שנשנה את זווית הראייה שלנו:
הילד פשוט מסדר לעצמו את העולם שהוא רוצה.
אפשר לשאול אותו אם לקח את הצעצוע מהגן,
התשובה הראשונית שלו תהיה כן, כי הוא לא מבין שעשה מעשה שלא יעשה.
מכאן הוא יודע מניסיון, שאם יגיד שלקח את הצעצוע יקבל עונש/נזיפה, אז הוא יבחר להגיד שלא.
הורים רבים אומרים 'אבל אמרנו לו שיגיד תמיד את האמת'.זו מבחינתו אמת,
בדיוק כמו שהוא "רופא" והדובי הוא ה"ילד החולה".
הוא רואה בזה אמת, ואין בזה פסול.
עד גיל 7, המוסר פשוט לא מפותח.
אין מה להאיץ עד גיל 12.
כמו שצריך לדעת ללכת לפני שלומדים לרוץ,
המוסר צריך להתפתח לפני שנדרוש ממנו לומר אמת.
תזכרו,
הילד לא משקר.
הילד לא גונב,
הילד עושה דברים שנראים לנו
לא הגיוניים,
לא כי הוא מתכוון לעשות לנו רע,
ולא כי הוא לא מקבל מרות, הוא בסך הכל, מסדר לעצמו את העולם שיתאים למה שהוא רוצה.
אז מה אתם כן יכולים לעשות?
תתמללו עבורו את הדברים, ולא בכעס
ותראו לו איך נכון לנהוג על פי אמות המוסר שלכם.
אם לקח צעצוע לא שלו, אפשר לומר לו:
"לקחת את הצעצוע של...
נלך ביחד להחזיר לו כי זה שלו".
(אל תבקשו ממנו שיחזיר לבד).
"אמרת שסיימת לאכול,
ראיתי שזרקת את האוכל מתחת לשולחן.
בוא ננקה את זה ביחד".
תזכורת: הילדים לומדים מחיקוי
ואנחנו המבוגרים הקרובים להם,
מהווים את מודל החיקוי שלהם.
אם אנחנו לא רוצים שהילד ישקר, חשוב שאנחנו לא נשקר לו ושלא "יתפוס" אותנו משקרים לאחרים. (ילד לא יודע את ההבדל בין "שקר לבן" לשקר).
אם אנחנו לא רוצים שהילד ייקח דברים שלא שייכים לו, חשוב שאנחנו לא ניקח דברים שלו בלי לבקש את רשותו או בלי ליידע אותו.
אם אתם מתלבטים איך לנהוג
כשילדכם "משקר" , "גונב" או עושה מעשים לא הגיוניים לדעתכם,
פוסטים אחרונים
New Paragraph
המסע אל הקול האותנטי שלך
הצבת גבולות בריאים במערכות יחסים