למה היא לא יכולה לפרגן לי?
מור ומרים נשואים 15 שנים.
מור התלונן שמרים לא מפרגנת לו על האהבה שלו לספורט, והרבה יותר מזה, מעקמת פרצוף, לא רוצה לדבר, ממש מתרחקת
וכל זה רק בגלל שהתחביב שלו זה ספורט.
לשאלתי למה הוא מתכוון כשהוא אומר ספורט, מור פירט :
ריצה כל יום בחמש וחצי בבוקר.
שלוש פעמים בשבוע חדר כושר,
רכיבה על אופניים כל ערב במשך שעה וחצי
ובנוסף כשיש מרתונים, טריאטלונים וכו', הוא לוקח בהם חלק וזה כולל גם במרתונים בחו"ל.
כל הזמן שמור תאר את מקום הספורט בחייו,
עיניו זרחו, הוא דיבר בהתלהבות ובפירוט רב מאוד.
ומרים? הלכה והתכווצה על הכיסא.. בהתחלה הבעת הפנים שלה היתה משועשעת
אך ככל שמור פירט יותר, הבעת הפנים הרצינה,
היא נענעה את הראש מצד לצד והגוף שלה שקע לתוך הכורסא.
כשפניתי למרים היא התחילה לדמוע,
"כואב לי הפער בין מה שמור מרגיש וחווה לבין מה שאני מרגישה וחווה".
ביקשתי ממנה שתאמר למור מה היא אוהבת בו.
ואז עודדתי אותה לדבר, במנות קטנות, על כל מה שמפריע לה בהקשר הזה,
על מה שהיא מרגישה.
התהליך שעבדתי איתם נקרא 'דיאלוג שלושת השלבים' מבוסס אימגו והוא מומלץ מאוד בכל פעם שאתם נתקלים בחוסר הסכמה או בקונפליקט..
בוחרים אחד מכם שהוא זה שיביע את מה מפריע לו. סיטואציה אחת ורק עליה מדברים.
השיחה מתחילה כשבן הזוג שנבחר מתחיל בהפקדות (אמירת מילים טובות, ראיית גדולתו של האחר)
ואז...
שלב ראשון:
צד א' מדבר ומתחיל ב "אני מרגיש.ה.... כשאת.ה..."
הוא מתאר את הרגשות, התחושות, המחשבות שיש לו כש...
אין כאן האשמה אלא תיאור של המצב הרגשי, נפשי של המדבר.ת.
יש לעצור, כל מספר משפטים, כדי לאפשר לצד השני לחזור על הדברים.
צד ב' חוזר.ת על הדברים
שנאמרו ומוסיף.ה:
'שמעתי אותך? ספר.י לי עוד'.
וחוזר חלילה עד שצד א' אומר כל מה שהוא
מרגיש. (כשצד אחד מדבר, הצד השני לא מתפרץ לדבריו גם אם לדעתו נאמרו דברים לא נכונים)
במקרה שלנו, מרים דיברה על הרגשה של התרחקות ביניהם, על בדידות בקשר,
על עצב גדול שאין מספיק מקום לביחד כי הרבה מהזמן הזה הולך לספורט. על התחושה שהיא לבד מול הילדים כי הם מתגעגעים ושואלים אותה 'איפה אבא?' , על כיווץ בגוף וכעס בכל פעם שהוא יוצא לספורט שלו. על שהיא מרגישה שהספורט הפך להיות הפילגש של מור.
כל שניים שלושה משפטים, מרים עצרה
ומור שיקף (חזר על הדברים שמרים אמרה) :
"אני שומע ש... שמעתי אותך? ספרי לי עוד"
אם לא דייק מרים תיקנה.
וכאמור מרים שיתפה עוד ועוד..
שלב שני:
צד ב' אומר מה הבין מתוך הדברים שנאמרו על ידי צד א' "אני מבין ש..."
במקרה שלנו, מור אמר "אני מבין שהתדירות של היציאות שלי נותנת לך הרגשה שלא איכפת לי ממך, מהילדים"
שלב שלישי:
צד ב' אומר " מגיע לך כל מה שאת.ה מבקש.ת
ומה שאני מתחייב.ת לתת הוא... "
במקרה שלנו, מור אמר שכל מה שהוא מוכן לעשות בשלב זה הוא ללכת פעמיים בשבוע לחדר כושר בשעות אחרות ולצאת לרכיבות האופניים מאוחר או לשלב את רכיבת האופניים
עם העבודה שלו, הוא ימצא דרך, העיקר שהוא יהיה בבית בערבים וכך יהיה יותר גם עם מרים וגם עם הילדים".
מרים אמרה שזו פעם ראשונה מזה שנים רבות שהיא הצליחה להעביר למור מה שהיא מרגישה.
מור אמר שזו פעם ראשונה שהוא מבין את המקום של מרים,
כי תמיד כשהיא אמרה משהו בנושא הספורט שלו, זה היה מלווה בהמון כעס והאשמה והוא 'סגר' את עצמו מלהקשיב.
תהליך זה נקרא 'דיאלוג שלושת השלבים' או 'דיאלוג התכוונותי'
והוא כלי מתוך ה'אימגו' של פרופ' הנדריקס.
בתחילת הדרך, התהליך בהחלט לא קל, עדיין יש התנגדויות.
החדשות הטובות הן שכמו בכל דבר, אם חוזרים עליו, לאט לאט בני הזוג מתחילים להבין אחד את השני
להקשיב,
לכבד,
לדבר ....
האם יש לך משהו שמפריע לך בזוגיות?
אם כן, ממליצה בחום לערוך שיחה דומה עם האנשים שסביבך.
בשיחה הזו אין האשמה ולכן שני הצדדים פתוחים להקשיב ומוכנים להיטיב עם הצד השני.
מי שמתקשה או רוצה להבין יותר, להתייעץ ...
שלא יהסס לפנות אלי
פוסטים אחרונים
New Paragraph
המסע אל הקול האותנטי שלך
הצבת גבולות בריאים במערכות יחסים